תת"ע
בית המשפט לתעבורה בתל אביב - יפו
|
35076-08
17/03/2014
|
בפני השופט:
אהרן האוזרמן
|
| - נגד - |
התובע:
בן שבבו
|
הנתבע:
מ.י. ענף תנועה ת"א
|
| החלטה |
בפני בקשה לחישוב פסילה, המוגשת היום ומופנית כנגד גזר דינו של כב' הש' (בדימוס) מאיר דרורי מיום 13.09.11 בו נדון המבקש בנוכחותו, בין השאר לפסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה של 9 חודשים, וזאת במסגרת הסדר טיעון עם המאשימה (המשיבה) הכולל תיקון כתב האישום. המבקש היה מיוצג בהליך כולו וכן במעמד גזר הדין על ידי סנגורו דאז, עו"ד עמית פלצי.
המבקש נפסל במסגרת גזר הדין בנוכחותו, אולם לא הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט בתיק זה, מאז גזר הדין.
רישיונו של המבקש אף לא הופקד עם הגשת הבקשה. הבקשה עצמה גם היא אינה נתמכת בתצהיר. די ב-2 עובדות אלו על מנת למחוק את הבקשה על הסף. לפנים משורת הדין החלטתי לקבוע את הבקשה לדיון במעמד הצדדים, וזאת לאחר שהמבקש הפקיד בהוראתי תצהיר חלופי להפקדת רישיון הנהיגה וכן חתם על התחייבות כספית אשר הוטלה גם היא הגזר הדין.
היום התקיים דיון במעמד הצדדים. המבקש באמצעות ב"כ הנוכחי, עתר כי הפסילה תחושב מיום מתן גזר הדין וטעמו בכך שלטענתו, לא ידע כי עליו להפקיד את רישיונו בביהמ"ש וכי סנגורו שייצג אותו בתיק לא יידע אותו בכך. לטענת המבקש נפל קרבן למעשה נוכלות על ידי אדם בשם יוסי פרץ, אשר התחזה להיות עורך דין וגבה ממנו 4,500 ש"ח כדי לייצגו בתיק זה. נטען כי אותו יוסי פרץ נעזר בעו"ד פלצי, אשר התייצב בשמו של פרץ ביום הדיון, והמבקש מאשר כי בנוכחותו נשפט במסגרת הסדר טעון עם המאשימה. טענת המבקש היא כי לא נאמר לו כי עליו להפקיד את רישיונו. המבקש לדבריו מתקשה כיום לזכור את מה שהיה בדיון, אולם עומד על כך שמאז הדיון לא נהג ברכב 9 חודשים וזאת על בסיס פסילתו בגזר הדין.
המבקש טוען בנוסף בבקשה בכתב שהגיש כי העונש שהוטל עליו הינו חמור. זאת ועוד, עותר המבקש כי אתחשב בנסיבותיו האישיות והכלכליות, היותו אב ל-4 ילדים המתקשה בפרנסתם, נזקק לעבוד בניקיון בתים, וזקוק לרישיון הנהיגה לצורך פרנסת בני הבית.
המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 42 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 [להלן: "פקודת התעבורה"] קובע כדלקמן:
"(א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. ...
(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין:
(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה על כך בתקנות ובדרך שנקבעה.
(2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה
שבגללה נפסל כאמור".
תקנה 556 ל תקנות התעבורה התשכ"א-1961 [להלן: "תקנות התעבורה"] משלימה את סעיף 42(ג)(1) לפקודה, ומפרטת כיצד על נאשם שרישיונו נפסל לנהוג, לאמור:-
" ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה".
כבר נפסק לא אחת, כי יש ליצור הבחנה בין התוקף הנורמטיבי של הפסילה, לבין חישוב תקופת הפסילה ותחילת מועד מניינה של הפסילה, כפי שנקצבה על ידי בית המשפט. הפסילה נכנסת לתוקף מיד ואילו חישוב תקופת הפסילה מתחיל רק מיום בו הופקד רישיון הנהיגה בתיק בית המשפט בו ניתן גזר הדין ( רע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו])
הרציונאל שביסוד הדברים, טעם רב בצדו, קרי: אי יצירת תלות בין איסור הנהיגה מכוח צו הפסילה לבין חישובה. לא מתקבל על הדעת שנאשם שנפסל יקבע מתי תחל פסילתו, ברצותו יפקיד את הרישיון ורק אז תחל הפסילה, וברצותו יאריך לעצמו את המועד בה מתחילה תקופת פסילתו.
מעבר לכך יש לציין כי המחוקק בתקנה 557 החמיר עוד יותר בדרישה להפקדת הרישיון לאחר פסילה, ואף קבע בעניינו של נהג שרישיונו נפסל ע"י בימ"ש, אך תוקף רישיון הנהיגה שלו פקע בטרם מתן גזר הדין ולפיכך אין לו לכאורה רישיון להפקיד, כי:-
"א. הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו על התלייתו ע"י ביהמ"ש או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה, אף אם רשיונו אינו בר תוקף אותה שעה".
מתקין התקנות ראה איפוא חשיבות לקבוע הסדר שיכלול מסירה בפועל של רישיון הנהיגה, בין אם הרישיון עדיין בתוקף, ובין אם תוקפו פקע קודם למתן גזר הדין או קודם לביצוע עבירה.